דמיינו שבמקום
להיאבק אלה באלה

מאז השבעה באוקטובר, הציבור הלאומי-אמוני-מסורתי הוא זה שנושא בעיקר העול.
הוא שולח את בניו לקרב. הוא קובר את מתיו. הוא זה שמשלם בדם ובכאב. חרף המחיר העצום – אין מי שישמיע את קולו!

אין הנהגה שמדברת משורש הדברים. אין תוכנית ברורה שתוביל להכרעה – רק טלאים, תירוצים וסבבים בעצימות משתנה בלי חזון אמיתי ומוצהר וכל זאת לא בגלל שאנשינו לא טובים, אלא בגלל שהם לא מאוחדים ומגובשים.
מדובר באנשים מצוינים בעלי הישגים ראויים אך חסרי השפעה פוליטית ראויה.

אנו מוצאים את עצמנו יום אחר יום, מדשדשים, מאבדים בנים יקרים , מאבדים חטופים, מאבדים אמון.
לכולם ברור שכדי לעצור את ההידרדרות, נדרש שינוי בתפיסה.
נדרשת הנהגה מאוחדת שרואה את המציאות בעיניים פקוחות ומציבה חזון ולא מתקפלת בפני איש. 
הנהגה שלא רק מנהלת את הסכסוך ומשמרת מצב במסגרת משחק "הריאל פוליטיק", אלא הנהגה שמציבה יעדים ולוקחת אחריות כדי להכריע ולהגיע אליהם, כדי שנפסיק לשלם את המחיר ונדע שהמחיר שכבר שילמנו, לא היה לשווא!

יוזמת הברית הלאומית-אמונית מתעתדת לשים לזה סוף.
זה רק לא מיזם פוליטי, אלא קרש ההצלה של המדינה .

הממשלה הנוכחית מתהדרת בכותרת "ימין על מלא", כשבפועל היא מחלקת סיוע לאויב בזמן מלחמה.
טראומת אוסלו שעדיין צרובה בכולנו, מובילה לכך ששתי מפלגות הימין האידיאולוגיות תומכות בעל כורחן בהמשך הסיוע לאויב, מהחשש שפרישה תוביל להקמת ממשלת שמאל.

הפחד הזה הפך למסוכן יותר מהאיום עצמו 
אנחנו כבר בשנת בחירות ומה שיוביל להקמת ממשלת שמאל יותר מהכל, הוא האכזבה של בוחרי המחנה מקואליציית ימין מלא מלא שנכשלה מלהכריע והזינה את האויב בזמן מלחמה ויהיו הסיבות לכך אשר יהיו.
בשורה התחתונה, הציבור הלאומי-אמוני חש עצמו מאוכזב ומתוסכל והדבר יבוא לידי ביטוי באחוזי ההצבעה ביום הבחירות ובציבור שינדוד ויחפש "משיחים" במקומות אחרים שכולנו כבר הספקנו להכיר.
בדבר אחד אין שום ספק - טבח השבעה באוקטובר הזיז את כל הציבור הישראלי ימינה אל עבר המחנה הלאומי אמוני.
בפועל, אין לדבר ביטוי בסקרים והחשש מהקמת ממשלת שמאל בתחפושת מרכז כזו או אחרת, הוא בהחלט מוחשי.

על המגרש הפוליטי פיצול שמבטיח הפסד
הציונות הדתית שכבר חודשים מתחת לאחוז החסימה ועוצמה יהודית שאמנם מתחזקת לא הצליחו לבדן לשנות את כללי המשחק.
על המגרש מתחממים כעת מספר מנהיגים חדשים שצמחו מהשטח, מהמלחמה, מהכאב, מההתיישבות ומחזון התקומה הלאומית.
יוזמות חדשות של מילואימניקים, חיילים משוחררים, פצועי הקרב, גרעיני משימות ופורומים אידיאולוגיים, שקמו בעקבות התסכול וההבנה שחייב לבוא שינוי בתפיסת המציאות.

עלינו לאסוף ולגבש את מנהיגים ורעיונות אלה לברית אמונית לאומית מאוחדת. 
אם כל אלו, או אפילו רק חלקם ינסו את כוחם בריצה למערכת בחירות, הגוש הלאומי אמוני יתפורר לרסיסים, ונמצא את עצמנו באופוזיציה – גם כשברור שרוב הציבור הוא ימני.

כאן מגיעה הברית!
ברית טכנית-אמונית-לאומית אחת, שתחבר את המפלגות הקיימות עם הכוחות החדשים, תאפשר לכולם לשמור על זהותם, ותייצר גוף אחד גדול, חכם ומאוחד – עם פוטנציאל של 20 מנדטים ומעלה.

בלי בזבוז קולות, בלי פיצולים הרסניים, בלי להפקיר את השלטון למי שדורשים לעצור את הלחימה
ומכריזים על "חזון שתי מדינות" באמצע מלחמה.

הברית הזו היא האחריות הלאומית שלנו
כולנו זוכרים את מערכות הבחירות הקודמות - כולנו זוכרים איך עד לרגע האחרון האיחודים מרטו את קצות העצבים וגרמו נזקים, רק מעצם קיומם של הדיונים.
אסור לנו שוב לטעות - הפעם מתאחדים ומתחברים כבר עכשיו, גם אם אנחנו שנה שלמה לפני בחירות!

הברירה פשוטה
או שנתאחד – ונציל את ישראל, או שנתפצל, נפסיד בבחירות ונאבד את המדינה.

הצטרפו לברית הלאומית-אמונית – כי את הבחירות הקרובות אסור לנו להפסיד.